<h1>שו"ת ר"ת סימנים נ"ח—נ"ט</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[לבי נוקפי] על מקום הנחת תפילין של יד, כי ראיתי מרבותי שמניחין אותן בגובה הזרוע למעלה מפרק האמצעי שקורין קורְשִי שתהא שימה כנגד הלב דומיא דבין עינים. ומהן מניחין אותו למטה מפרק האמצעי בגובה [קנה] הזרוע [התחתון סמוך] לפרק ואומרים כי היא הקיבורת. [תשובה] אשר שאלת על רבותיך המשנים את הידוע ומנהג אבות, לא אדונים המה בדבר זה, כי הקיבורת הוא העצם למעלה מן האציל הנקרא קודא בלע"ז. אע"פ שפירש רבינו בנדה [ל' ע"ב] שתי אציליו על שתי ארכבותיו איישליש, ליתא, דאין זה כפנקס אלא הקודא על הארכובות. וקיבורת למעלה כדמוכח בערכין [י"ט ע"ב] דקא משני התם מדאורייתא קיבורת כולה, בנדרים עד האציל, בקדשים עד הפרק מהלכתא. הרי שלשה פרקים בזרוע. פרק סוף היד לקדשים, לנודר עד האציל שקורין קודא, קיבורת על גף של יד שקורין אשפלדון בלע"ז לתפילין כמו [ב"ב ה' ע"א] קיבורא דאהינא למעלה בגובהו וכנגד הלב והיינו זרוע דמפורש גבי הזרוע והלחיים [חולין קל"ד ע"ב] ואיזהו זרוע מפרק של ארכובה עד הכף של יד. ותפילין בזרוע כדאמרינן בכל מקום, ובגובהו. ובפרק ראשון באהלות [פ"א מ"ח] מונה סדר האברים תחילת פיסת יד למעלה הקנה ועל הקנה המרפק, היא מקום חיבור, למעלה מן המרפק הזרוע למעלה מן הזרוע הכתף. והזרוע היא הקיבורת דכל קיבוצת דבר קרוי קיבורת ובלישנא דרבנן קיבורא דאהינא קיבורא דאזלי [ב"מ כ"ד ע"ב]. ובגובה היד הוא פי' עצם גבוה שביד. ומרפק תרגומו של אציל [יחזקאל י"ג] ולא כדברי הערוך [ערך מרפק] שמפרשו שחי ולא כדברי מנחם שמפרש אציל גובה הזרוע. דכי בעי תלמודא למימר אומר אמת השחי [ב"מ ל"ג ע"א], המדבר משחיו [סנהדרין ס"ה ע"א], ושער בית השחי [עי' נזיר נ"ח ע"ב], וכי בעי תלמודא למימר מרפק אומר [שבת צ"ב ע"א] המוציא בפיו ומרפקו שתולה החפץ בזרוע במקום המרפק. ואם היינו שחי נמי הוה למיתני המוציא בפיו או תחת שחיו, מכניס ידו במים עד הפרק ולא אמר עד השחי [עי' ערכין י"ט ע"ב].
